דילוג לתוכן העמוד

פקעת: רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע"ש ברוך ורות רפפורט

התערוכה מציינת רגע מכונן ברכישה רחבת היקף של עבודות מאת אמניות ואמנים ישראלים לאוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות. אוסף האמנות הישראלית הוא מצבור היצירות שקובצו מרגע היווסדו של המוזיאון ועד היום, והצגתן המשתנה לאורך השנים משקפת את אופני המחשבה על אודותן. היקפו ההיסטורי של האוסף מצייר תמונה רחבה כפרויקט ארכוב ושימור, סימבולי וממשי כאחד.

במהלך 2021 החליטה קרן רפפורט להסב את תמיכתה, המיועדת בדרך כלל לפרסי אמן, לטובת רכישת יצירות לאוסף האמנות הישראלית. זהו מהלך יוצא דופן בנדיבותו, ובעקבותיו הצטרפו לאוסף יצירות של 58 אמניות ואמנים.

מבחר העבודות המוצגות בחלל יכול להיקרא כתצוגה מבוזרת של יבול רב־דורי ורב־קולי, המזמנת התוודעות ליצירתם של אמניות ואמנים כיחידים נפרדים זה מזה. קולות האמנים החושפים טפח מעולמם, מובאים כלשונם בכיתובים המורחבים לצד העבודות.

נקודת מבט נוספת מבקשת לכרוך את העבודות זו בזו ל"פקעות" של תוכן. הפקעת היא צורה של דחיסה, ריבוד וליפוף חוטים זה בזה. גוף המקיים קשרים מסועפים בין אבריו, נתון במתח מתמיד בין הסבך ובין התרתו, ומעורר את התשוקה התמידית למצוא קצה חוט שממנו ניתן לפרום אותו. בתערוכה זו מוצגות שלוש פקעות: מחווה גופנית, מופשט מרובד ומזרח ירח.

אניעם לאה דרעי, נווה מדבר בין כפות רגליי, 2018
גבס, חוטי ברזל, נייר דבק ופיגמנטים, 45×50×50 ס"מ

באדיבות האמנית
צילום: דניאל חנוך

האמניות והאמנים המשתתפים:
הדיל אבו ג'והר, כרים אבו שקרה, לאה אביטל, אתי אברג'יל, שגיא אזולאי, יעל בורשטיין, עידו גורדון, מארק גלזין, רותי דה פריס, יסמין דייויס, אניעם לאה דרעי, מיכל היימן, עומר הלפרין, ניר הראל, איזבלה וולובניק, יואב וינפלד, מג'די חלבי, רוני טהרלב, רועי כהן, הראל לוז, אוריאל מירון, אסי משולם, אפרת נתן, אבי סבח, מלאכי סגן־כהן, קבוצת סלה־מנקה, נרדין סרוג'י, פנחס עזרא, אלי פטל, שמעון פינטו, אבנר פינצ'ובר, אהד פישוף ונועה צוק, גליה הילי פסטרנק, ישראל קבלה, גבריאלה קליין, מרב קמל וחליל בלבין, גבי קריכלי, אברהם קריצמן, נעמה רוט, ילנה רוטנברג, אלהם רוקני, תכלת רם, אסתר שניידר, יגאל תומרקין.

התערוכה התאפשרה הודות לקרן ע"ש ברוך ורות רפפורט

התערוכה התאפשרה הודות לקרן ע"ש ברוך ורות רפפורט

עוד תערוכות

מוחמד אבו סאלמה: אֶשֶׁד
תיאטרון החיות
רואים ירוק רואים שקוף
נטע ליבר שפר: על תקוות וחלופות אחרות