דילוג לתוכן העמוד

ג׳ף קונס: ערך מוחלט / מאוסף מרי וחוזה מוגרבי

ג׳ף קונס הוא לדעת רבים, האמן החי החשוב, המשפיע, הפופולרי והשנוי במחלוקת בעולם. הוא תופעה תרבותית ייחודית ויוצאת דופן, שהדיה והשפעותיה חורגים מעבר לגבולות עולם האמנות.

וידיאו — מפגש מצולם עם אוצרי התערוכה: דורון רבינא — אוצר ראשי ושחר מולכו — אוצרת משנה

© Jeff Koons

צילום וידיאו: יואב בצלאלי

קונס (יליד 1955, יורק, פנסילבניה, ארצות־הברית) הוא הבולט מבין אמני דור הניאו־פופ האמריקאים, שצמחו בשנות השמונים של המאה שעברה ובחנו את משמעותם של האמנות ושל הספקטקל בעידן רווי מדיה. הם עשו זאת תוך אימוץ של אסתטיקה שמקצינה את תרבות הצריכה, שהתעצמה בעשור זה. התערוכה מציגה מבחר עבודות גדולות ממדים מתקופות שונות לאורך הקריירה של קונס, משנות השמונים ועד היום. העבודות לקוחות מהסדרות הבולטות ביותר שיצר, והן פורשות את מנעד סוגי המדיה והטכניקות שיישם בעבודותיו.

עבודותיו של קונס מערערות על החלוקה בין "טעם טוב“ ו"טעם רע“, ומערבלות "אמנות גבוהה“ עם "אמנות נמוכה“ וקיטש. הוא ממשיך במסלול ששרטטו אמני הפופ של שנות השישים, וקושר — בעוצמות חסרות תקדים — קשר מפליל ופטישיסטי בין האמנות לבין עולם הסחורות. בתחילת דרכו, פעל קונס בתוך המסורת שממשיכה את מרסל דושאן, כאשר הציג חפצי רדימייד (חפצים מן־המוכן), כגון שואבי־אבק וכדורי־סל, בתוך ויטרינות מוארות — פעולה שהאדירה חפצים מסחריים וביתיים והדגישה את הפיתוי המגולם במוצרים חדשים. בהמשך דרכו, תפסו דימויים ססגוניים הלקוחים מתרבות הקיטש את מקומם של הדימויים התעשייתיים: כלבלבים, פרחים, דובונים, חזירונים או צעצועים העשויים פורצלן, קרמיקה ועץ, שבעלי מלאכה ואומנים ייצרו עבור קונס. הוא המשיך לשכלל את פעולת הניכוס של דימויים מהתרבות הפופולרית ויצר סדרות שבהן ניפח והעצים לממדי ענק חפצים פשוטים, בחומרים כגון פלדת אל־חלד ושיש. פסלים אחרים הציגו בפאר מוקצן ידוענים (כמו מייקל ג'קסון וליידי גאגא), צעצועי בריכה מתנפחים, או דמויות מסרטים מצוירים (כמו פופאיי והענק הירוק — כשלעצמן, דמויות של גבריות השואפת להתנפח). עבודות אלו יוצרו בפרפקציוניזם קיצוני, המעניק להן הילה כמו־דתית, שהפכה אותן למושא של תשוקה עבור אספני אמנות והקהל הרחב גם יחד.

"ערך מוחלט“ הוא מושג מתמטי, המציין את גודלם של איברים בשדה המספרים: הערך המוחלט של מספר הוא המרחק בינו לבין נקודת האפס על ציר המספרים. אימוץ המושג ככותרת לתערוכה מעלה את שאלת הערך כמושג יסוד במעשה האמנותי של קונס, ומחדד מחדש את המחלוקת המתמשכת על הייחוס של ערך (או של חוסר ערך) לאובייקט האמנותי (הד לשאלה "האם זו אמנות?“ בנוגע למשתָּנָה הידועה של דושאן). המושג מודגם גם כאשר קונס מתיך יחדיו את הערך הסימבולי ואת הערך הכלכלי בעבודותיו, ויוצר זירה שבה לא ניתן — ואף לא נכון — להפריד ביניהם. לא פחות מזה, הכותרת תרה אחרי מרחק מדומיין (ערך מוחלט) בתוך הרצף של תולדות האמנות, שהאמנות של קונס נמצאת בתוכו וחורגת ממנו.

התופעה "ג'ף קונס“ קודמת לעבודות של ג'ף קונס, לקיומן הממשי ולמפגש הפיזי איתן. מעטים האמנים שהמפגש עם עבודה יחידה שלהם רווי בכל כך הרבה דימויים של שאר עבודותיהם, הצרובות בזיכרון התרבותי. הכותרת מציבה אפוא את קונס עצמו — האמן והתופעה — כאקסיומה של האמנות העכשווית: אמן שנוי במחלוקת, שהוא גם תופעה בלתי ניתנת לביטול, גאון וסמל של עידן.

הוידיאו המוצג בתערוכה מכיל תכנים שעלולים לא להתאים לכל הצופים.

מפעל הפיס

התערוכה התאפשרה הודות לנדיבותם הרבה של מרי וחוזה מוגרבי, ונערכת בשיתוף מפעל הפיס

מפעל הפיס

עוד תערוכות

מוחמד אבו סאלמה: אֶשֶׁד
תיאטרון החיות
רואים ירוק רואים שקוף
נטע ליבר שפר: על תקוות וחלופות אחרות