שמיני עצרת

על קו האופק החובק את חלל התערוכה, כציר הרעיוני שלה, מוצגים 31 הדפסים צילומיים המרכיבים עבודה אחת של דגנית ברסט, העשויה משיר של המשורר הפולני תדיאוש רוז'ביץ' (2012). במרווחים בין ההדפסים מוצג מבחר של כמה יצירות מאוסף המוזיאון.

שירו של תדיאוש רוז'ביץ' (2014-1921; מפולנית: רפי וייכרט) מגולל שיחה מדומיינת בין בן לאמו, שעיקרה תהייה על היכולת לסכם ולהבין את הדבר הקרוי חיים. לכל מלה בשיר ייחדה דגנית ברסט דימוי, והמילים המודפסות על גבי הדימויים נלקחו מהשיר כפי שהופיע בעיתון הארץ. ברובן מופיעים גם חלקי אותיות של מילים סמוכות, המרמזות על מעמדן של המילים בהקשר השירי השלם. סולם השורות האנכי של השיר הומר בעבודתה המקורית של ברסט ברצף ליניארי, משפט אופקי אחד של 31 מילים.

הרצף השירי והחזותי נמתח בתערוכה למיתר ארוך, ארוך מדי, כמידת השעה והכושר להכיל את האימה, הכאב והציפייה לבאות. הרצף מְהלך בין תחביר המלה-דימוי של ברסט לבין עבודות המתמקמות בזיקה למילות השיר הסמוכות להן. העבודות נבחרו מתוך קשב לרגע הנוכחי ובמחשבה על אוסף האמנות הישראלית של המוזיאון כמצבור עדויות סמליות וחומריות של הזמן והמקום.

בהשתתפות:
אביבה אורי, דניאל באואר, דגנית ברסט, מיכה ברעם, ציבי גבע, תמר גטר, מיכאל גרוס, משה גרשוני, מיכל היימן, פנחס כהן־גן, יצחק ליבנה, נעמי לשם, מיכל נאמן, הדס סט, יוחנן סימון, דורית פיגוביץ'־גודארד, מיקי קרצמן, ילנה רוטנברג, דוד ריב, הנרי שלזניאק, אלי שמיר