שלום סֶבָּא: לגופם של דברים

התצוגה ערוכה על ציר הזמן ופורשׂת את נתיבי חייו ועבודתו האמנותית הייחודית של סֶבא. כל יצירה מספרת סיפור, הָחֵל בגרמניה שבין מלחמות העולם, דרך השנים הראשונות בארץ־ישראל ועד לחזרתו המאוחרת לגרמניה. סֶבא נמנה עם אותם אמנים נדירים המוצאים את עיקר התשוקה והסיפוק בתהליך היצירה ולא בהתהדרות בפני הציבור.

אמנותו של סֶבא, המוּכּר בארץ בעיקר כצייר, היתה רחבת יריעה ונסמכה על ידע מקיף והעֲמקה בתיאוריות של אמנות ושל תיאטרון. מופעו האמנותי הבלתי מתפשר הקיף תחומי עשייה רבים וטכניקות מגוונות: הוא היה, בין השאר, מומחה בחריטה ובמלאכת מתכת, יצר עבודות קירוניות במרחב הציבורי בשיתוף עם אדריכלים, ונודע כמעצב תפאורות בעל שם בינלאומי.

לאחר שנים של עשייה מגוונת ושלוש תערוכות יחיד במוזיאון תל-אביב (1945, 1955, 1961), מצא עצמו סֶבא, שלא השתייך לתנועה או לקבוצה אמנותית מקומית, נדחק מפני מגמת ההפשטה הלירית שרווחה אז בארץ. ב־1967, שלושים שנה לאחר הגעתו לארץ והוא בן שבעים, חזר לגרמניה ושם המשיך ליצור עד יום מותו.