אירה אדוארדובנה: דרך הברזל

האמנית משחזרת מזיכרונה את תא הרכבת ומציבה בו מחדש את משפחתה ושחקנים אחרים. היא מביימת אותם, מצלמת, ומספרת להם את כל שעתיד לקרות להם בשנים הבאות. צער הפרידה והחשש מהלא-נודע משתקפים בערוץ נוסף, מקביל, המורכב מתצלומי סטילס בשחור-לבן, הלוכדים את הבעות פניהם של המשתתפים בדרמה. באמצעות שימוש מרהיב ומורכב במדיום הצילומי והקולנועי עוסק המיצב בתעתועי הזיכרון והזמן ובמכאובי ההגירה שאינם מרפים.