עיר תחתית: איורים בחניון גולדה

לאיור תפקיד מרכזי בעולמנו — הוא מתעלה מעל מגבלות השפה המילולית כדי לתקשר בדרך אוניברסלית ולהעביר רעיונות, תרבות, סיפורים ורגשות. האיור משובב את נפשנו ומעורר את דמיוננו. הוא מספר סיפור חזותי המעצים את האמפתיה ואת החיבור עם דמויות וחוויות או עם המקום והמרחב.

חניון גולדה נמצא במיקום מרכזי, בקרבת מוסדות בעלי חשיבות מהותית לעיר תל אביב־יפו. מצידו האחד בית המשפט, המצוי בימים אלה במוקד מאבק על עתידה של המדינה, מוזיאון תל אביב לאמנות וספריית בית אריאלה הענפה. מצידו השני תיאטרון הקאמרי ובית האופרה הישראלית. בין אלו עוברים ושבים אלפי אנשים, נכנסים ויוצאים, יושבים, אוכלים, צופים וחווים. תערוכת האיורים בחניון מקשרת בין המרחב, האנשים והמאיירים המאירים את הקשר ביניהם.

—

אלעד אליקים / פסלים במרחב
היצירה שואבת השראה מהפסלים הפזורים במוזיאון תל אביב לאמנות וסביב לו. נושא הציור ושמו נבחרו במכוון, והקיר שעליו צויר סמוך לכניסה לגן הפסלים המפורסם של המוזיאון. אליקים בחר לצייר את הפסלים באור חדש, באמצעות שימוש הן בפָלֶטת צבעים קונטרסטית הן בקומפוזיציה בעלת גריד איזומטרי. הבחירה באדום, צהוב, שחור ולבן נועדה להבליט את הפסלים כך שכל פסל יקבל את הכבוד הראוי לו.

עובדיה בנישו / גינת כלבים
פגישת מחזור יום­־יומית בגינה השכונתית.

ענת ורשבסקי / מתנקזים
גבוה ונמוך, זול ויוקרתי, נוצץ ושבור, רהוט ועילג, מתוחכם ופשוט, זמני ונצחי, אמיתי ושקרי – יוצאים מהחורים, מתנגשים זה בזה ומתערבבים זה עם זה. יוצרים יחד את החיים. בסוף כל יום מתנקזים כולם בחזרה לחור שממנו באו.

עמית טריינין / תל אביב־יפו, עיר החופש והשוויון
ברוח התקופה, בחר עמית טריינין לבטא את ערכי החופש והשוויון שעליהם מושתתת תל אביב להבנתו.

דוד פולונסקי / מדרגות נעות
מתחם התרבות על שם גולדה מאיר אינו רק זירה לאמנויות "מכובדות". הרחבה שנמצאת בדיוק מעל לקיר המצויר היא מקום מפגש של גולשי סקייטבורד. העבודה משתמשת באסתטיקה של תנועת הגולשים כדי להפיח חיים בחלל החניון.

בתיה קולטון / נועה
ציור המתאר את עולם הפנטזיה של ספרות הילדים. הציור מוקדש לנועה דגן, הספרנית האהובה על קולטון בספרייה לילדים ונוער בבית אריאלה. דגן עובדת כספרנית כבר 24 שנים, מהן 12 שנים בבית אריאלה.

ניב תשבי / Flower Toss at the Opera
הקיר מציג סצינה תיאטרלית ובה ארבע דמויות המשלבות בין עולמות האופרה והקברט. הדמויות מאזכרות פרסונות איקוניות דוגמת פיירו ופנטום האופרה וצועדות אל עבר המדרגות ופרחים נזרקים לעברן, כמו בירידה מהבמה בסוף מופע. הן מוארות באור זרקורי הבמה, המחלק את האיור לצורות ולמשטחי צבע בחלוקה גיאומטרית, בהשראת הקוביזם והפוטוריזם האיטלקי. כל אלה משווים לסצינה דינמיות, רעש ותנועה.